קטגוריה: ארכיון

יוצרים תרבות נהיגה – איך הכל התחיל ?

P1010008
איתי אלון מסביר בטור אישי עד היכן מגיע החזון האישי ומתחילה העבודה של הרשויות הממלכתיות.
אני בר מזל. כל יום נחשפים מאות מודרכים חדשים למסרים של אלטרנתיבי ומקדמים אותנו בצעד נוסף בדרך להשגת החזון של "יוצרים תרבות נהיגה". הדרך לנקודה הזו בזמן לא היתה קלה ואף אחד לא מבטיח את המשכה במדינתנו ההפכפכה, אבל אין ספק שאני מרוצה ממימוש החזון האישי לטובת הקהילה.
בעולמנו הציני אין מקום לסתם חולמים. כך חבטו בי חבריי איפשהו בשנות העשרים שלי. הם הסבירו לי שנמאס להם לשמוע על שאיפותי לתקן את תרבות הכבישים בישראל. הם אמרו לי שאם אני כל כך יודע איך לשפצר את תרבות הנהיגה הקלוקלת של העם בציון אז אולי הגיע הזמן ללכת ולעשות זאת. אותם חברים הכירו אותי והבינו מצויין שבוערת בי האש להשפיע. זכור לי איך בגיל העשרה היתה טבועה בי כבר ההכרה שלא חשוב מה אני אעשה, העיקר שתהיה שם השפעה חיובית וברורה  על עולמנו. עם השנים התברר לי שהאהבה למכוניות, הקורסים לנהיגת מרוצים ונהיגה מתקדמת שעשיתי עוד בגיל העשרה וכל הנסיון שצברתי בתחומים שונים, יקבלו מימוש בתחום ההדרכה לנהיגה מתקדמת ובטיחות בדרכים.

רוב חיי עד לאותו הרגע היוו למעשה הכנה לרגע המכונן בו הודרכה ההדרכה הראשונה של אלטרנתיבי בשנת 1997. החל מנהיגה על שני גלגלים צידיים במכוניות פדאלים בקייטנה של הורי בחיפה, המשך בתעלולי אופניים שהוסבו לBMX, אופנוע בגיל 16 שהפך ליד שבורה שבוע לאחר קבלת הרשיון, אין סוף נהיגות על הלנצ'יה המשפחתית בגיל 17, קורס נהיגת מרוצים ראשון בברנדס האץ' באנגליה עוד לפני הצבא בגיל 17 וחצי, התמחות בשיטות הדרכה במסגרת הצבא, קורסים ואימוני נהיגה ראלי בג'ט (בי"ס לנהיגה מתקדמת ונהיגת ראלי ז"ל בצרפת), לימודי פסיכולוגיה באונ' חיפה, השתתפות בסדנאות שונות, הדרכת קורס ראלי קרוס 3 ימים ראשון בישראל, התעופפות לתהום בשביל נוף כרמל עם האלפא סוד 1.5 ז"ל.
ואז החל המאבק המקצועי להוכיח ש"הילד" החדש בתחום יודע משהו. מלחמת דון קישוט בתחנות רוח כנגד הדרכה במגרשי החלקה למכוניות פרטיות. מלחמה שנמצאת כבר כמה שנים בהפוגה קלה עקב סגירת שלשת מגרשי ההחלקה שפעלו בישראל. סגירת שלשתם לא בהכרח מהסיבות הנכונות – אך לא נכנס לנושא זה כרגע. שעות נוספות עבד הצוות המופלא של האנשים שהצטרף אלי כדי להסביר ללקוחות מדוע מגרש החלקה אינו המדיום ההדרכתי המתאים ללימוד נהיגה מתקדמת למכוניות שאינן כלי רכב כבדים דוגמת משאיות ואוטובוסים.
מרכיב חשוב בתהליך היה להסביר שיצירת תרבות נהיגה ומניעת התנגשויות (כך אני מעדיף לקרוא ל"תאונות ") מושגים באמצעות שילוב אמצעים ולא באמצעות הדרכת מגרש בלבד. מיזם הפחתת התנגשויות שאנו מנהלים בימים אלו בחברת "הוט" הינו דוגמא למיזם המושלם. במיזם הזה אנו משלבים התחייבות הדדית ליעדים מדידים של הפחתת התנגשויות, שפע של הדרכות המשלבות את המשולש המנצח: עיוני – פסיכולוגי, נהיגה מעשית ופעילות ארגונית. לא נפרט כאן את כל התהליך – רק נספר כי בהפעלת תהליכים דומים בארגונים שונים הצלחנו להגיע להפחתת התנגשויות בסדרי גודל של כ 65% תוך 3 – 4  שנים. מיזם כזה הופך ליחידת רווח ולא יחידת הוצאה לארגון שמשכיל לבצע אותו באופן מלא ונכון. במיזמים האלו אני מוצא את התגשמות החזון עבורי ואני גאה ונלהב להיות חלק משמעותי בהם.
אי שם לפני כעשור נפגשתי עם מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים דאז. הצגנו בפניו את הגישה המקצועית שלנו של קביעת יעדים מספריים להפחתת התנגשויות. הצגתי דוגמא של מיזם בארגון ותוצאותיו, כשהמטרה היתה לעודד את מנכ"ל הרשות לקבוע יעד מספרי להקטנת מס' ההרוגים והפצועים וגם לתת התייחסות שלא הייתה קיימת, אז וגם היום, להתנגשויות עם נפגעים ונזק בלבד. לפי גישתי, אז וגם היום, יש קשר בין ההתנגשויות הקלות לאלו הקשות. אם נפעל להקטין את מספר ההתנגשויות הקלות יש סיכוי גבוה שיקטן גם מספר ההתנגשויות הקשות ועוצמתן גם תקטן. באותו הזמן היתה פופולארית גישתו של ג'וליאני, שהיה ראש עיריית ניו יורק, למניעת פשעים – "תאוריית החלונות המתנפצים". התאוריה דיברה על תפיסת הנער הצעיר שזורק אבן על חלון ביה"ס והחזרתו לתלם באופן מיידי בניגוד למצב בו מתעלמים מעבירה קטנה ואז מקבלים שנתיים מאוחר יותר נער כשהוא כבר סוחר סמים. בקיצור טיפול מיידי בעבירות קטנות למניעת העבירות הגדולות. הצגתי הקבלה בין התאוריה הזו לבין גישתי למניעת התנגשויות. כשהגעתי לשלב בו הסברתי שאי אפשר להשיג הישגים אם לא קובעים יעדים מדידים נתקלתי בתגובה נחרצת ומצערת. כשהוא מביע את דעת רוב האזרחים אז וגם היום, אמר אז אשל: "תאונות דרכים זה כמו מזג אויר – פעם עולה ופעם יורד". הבנתי שנושא קביעת יעדים כחזון לאומי לא יתקדם באותו הזמן, אך לפחות משהו טוב אחר יצא מהפגישה הזו. הצגנו בפניו סרטון אירלאנדי לעידוד חגירת בטיחות גם מאחור (הבחור שמתעופף במכונית ופוגע בחברתו). זה היה מספיק מזעזע כדי שהוא יידלק ובצדק. מחקרים הראו שבתקופה הקצרה שהסרטון הזה שודר היתה עליה משמעותית בחגירת חגורות מאחור.
אז מה קרה מאז ברמה ממלכתית– שני דברים עיקריים – עמותת "אור ירוק" וקביעת יעד לאומי להפחתת מס' ההרוגים. או ירוק גרמה להקמת ועדת שיינין ובהמשכה תוקצבה מחדש "הרשות הלאומית החדשה לבטיחות בדרכים". אור ירוק גרמה להצפת נושא הבטיחות בדרכים לתודעת הציבור והפוליטיקאים. בעבודה עיקבית ושיטתית הראויה לציון לשבח הצליחה אור ירוק לגרום לכך שהרשות ומשרד התחבורה יתחייבו ליעד לאומי להפחתת מס' ההרוגים ב 30% תוך 5 שנים (עד 2010). הבעיה היתה באופן שהיעד השאפתני וההכרחי הזה תורגם לפעילות. קודם כל חילקו אותו לחלקים קטנים – הפחתה של 6% בכל שנה – דבר שגרם ליעד להיות קטן, לא שאפתני ומושפע מאוד מקפיצות סטטיסטיות הקיימות כשהמספרים קטנים (אנחנו מדינה קטנה). הבעיה הקשה יותר היא (וכאן אני נתלה באילנות גבוהים – פרופ' דוד שנער) שמתחת ליעד הראשי לא הוצבו יעדי ביצוע מדידים, כמו יעד 90% חגירת חגורות, הקטנת נהיגה בשכרות בכך וכך אחוזים, קביעת יעד מספרי למודעות הציבור למימדי בטיחות חשובים בסקרים חוזרים וכד'.
בזמן האחרון גיליתי שהרשות ועמותת אור ירוק החליטו להתמקד גם בהדרכת ציי רכב. ואני שואל – כמה תאונות מרובות הרוגים עם נהג של הייטק פגשתם לאחרונה ? האם מישהו בדק ברשות ובאור ירוק להיכן הוא מפנה את הפנס ? נכון שלמראית עין קל להשפיע ולהגיע לנהגים בציי רכב, אבל ההרוגים נמצאים לרוב במקומות אחרים. הם נמצאים גם בקרב הנהגים במכוניות הישנות והמוזנחות בכבישים משובשים. להגיע לנהג בדואי ולגרום לו לנהוג ברכב תקין, עם חגורות בטיחות ובמהירות יותר הגיונית – הינה אתגר ממלכתי שרשות לאומית יכולה ואמורה להתמודד איתו. מצד שני, יתכן שבמדינה שלנו דבר כזה מבוצע בהצלחה רק ע"י התארגנות אזרחית שאינה ממשלתית.
אבל אל תתבלבלו מכל דיוני החזון והשינוי… בסופו של דבר אנחנו גם חבורת ילדים מגודלים שפשוט משחקים במכוניות ונהנים מזה לאללה. הדרך שלי לשמור על כושר הנהיגה שלי, מלבד אימון קטן פה ושם על מכוניות הראלי שלנו, הוא בקטעי עפר קצרים של כמה קילומטר פה וכמה קילומטר שם, בדרך לבית, בדרך למשרד. ברגעים הגנובים והקצרים האלו – נמצאים רגעי האושר שמשמרים את הניצוץ בעיניים. איזה כיף להסביר שוב ושוב לכל הדואגים והדואגות שהנהיגות הקצרות האלו הן חובה מקצועית, כמו פסנתרן שחייב לנגן כל יום, אחרת יאבד את כושרו.
הכותב הינו מנכ"ל קבוצת אלטרנתיבי – יוצרים תרבות נהיגה.
IMGA2283 DSCN0483 ראלי סובארו 6.06 (94) הראלי הישראלי החוקי הראשון 6.06 (98)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

פוסטים אחרונים
איתי אלוף ישראל בראלי-ספרינט 2016 WRX CUP קורס מוטורי דריפטים – נהיגה מתקדמת / נהיגה ספורטיבית / נהיגת אקסטרים תרגול סקיד קאר דריפט – נהיגה מתקדמת / ספורטיבית / אקסטרים מן הארכיון: נבואת השקר של הטכנולוגיה הלמ"ס מפרסם דוח הרשעות ומורשעים בעברות נהיגה ב-2013
אייקון איקס לבן לסגירת עמוד צור קשר אייקון איקס אדום לסגירת עמוד צור קשר
רוצים לקבל ייעוץ חינם ולשמוע על מגוון ההטבות שלנו?
השאירו את פרטיכם ונציגינו יחזרו אליכם בשעות הקרובות.
רוצים לדבר? התקשרו 1-800-22-72-33
אייקון איקס לבן לסגירת עמוד צור קשר אייקון איקס אדום לסגירת עמוד צור קשר
אייקון איקס לבן לסגירת עמוד צור קשר

כללי

בית

קורסי נהיגה מתקדמת | ספורטיבית | אקסטרים

נהיגה מתקדמת- כל מה שנהג/ת צריכים! SuperCars Alpine Challenge נהיגה מתקדמת מורחב קורס מוטורי קלאסי קורס פעלולים – מוטורי אקסטרים קורס מוטורי דריפטים קורס מוטורי פרימיום – כבישים קורס ראלי עפר Skid Car

קורסי ימי גיבוש | ציי רכב | יבואנים

ימי גיבוש ספורטיביים הדרכות נוהגים בצי רכב הדרכות נהגים בציי רכב כבד פעילות ימי בטיחות הדרכות נהגי הסעות הדרכות נהיגה מבצעית ימי השקה ליבואנים פעילות סימולאטורים Edrive – הדרכה מקוונת